החלטה בתיק ע"א 3388/12

           בפניי בקשה לפי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 8209/06 (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ), שבמסגרתו התקבלה תביעה נזיקית בגין מותו של שלמה חרובי ז"ל (להלן: המנוח) במהלך מסע שיט "רפטינג" בפפואה-גיניאה החדשה אשר נערך על ידי המבקשים 1-3 (להלן: החברה).

רקע עובדתי

1.        החברה הינה חברה המתמחה בשיט רפטינג בנהרות ברחבי העולם. ביום 18.5.05 קיפחו את חייהם שלושה ממשתתפי מסע השיט שארגנה החברה בנהר הוואטוט אשר בפפואה-גיניאה החדשה, וביניהם המנוח. בחודש אפריל 2005 החלה החברה בהרשמה לקראת מסע רפטינג "ראשוני", דהיינו, שיט בנהר שאינו מוכר לחברה. סוג שיט זה נחשב למאתגר, קשה ובלתי צפוי יותר ממסעות השיט לנהרות המוכרים כבר לחברה. המנוח, בן 63 אותה עת, השתתף בעבר במספר מסעות שערכה החברה וביקש להצטרף גם למסע זה. לקראת ההרשמה למסע התקיים מפגש ראשון עם משתתפי המסע, בו הושם דגש, לטענת המבקשים, על הקשיים והסכנות שביציאת משלחת ראשונה לאזור האמור. כל משתתפי המסע חתמו על טופס על פיו יודעו מראש על הסכנות והקושי במשלחת, וכי הם יוצאים למסע על אחריותם הבלעדית.

           במהלך השיט, ומשחלפו שני ימי שיט ללא בעיות מיוחדות, היו אמורים המדריכים לעצור לפני כניסה לקניון ולערוך תצפית על האזור, זאת במטרה לקבל החלטה האם לעקוף אותו יבשתית או שמא לעבור אותו בשיט. אולם, למרבה הצער, לאחר מעבר של כמה אשדים מצאו עצמם לפתע משתתפי המסע שטים לתוך קניון מבלי שנערכה קודם לכן התצפית. כתוצאה מהתהפכות הסירות, נפלו המדריכים והמטיילים לזרם הסוער ושלושה מהם מצאו את מותם במקום. בגין תאונה זו, הגישו המשיבים תביעה לפיצויים בשל רשלנות החברה בבית המשפט המחוזי בירושלים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.        בית המשפט קמא קיבל את תביעת המשיבים והורה לחברה לפצותם בסך כולל של 1,199,832 ש"ח. בפסק דינו, קבע בית המשפט כי החברה שידרה מסרים מרגיעים לפיהם לא דרוש ניסיון קודם או כושר גופני מיוחד למשתתפי המסע. כמו כן, בהתחשב בסכנות המיוחדות לסוג מסע זה, קבע בית המשפט כי הליך בחירת המשתתפים למסע על ידי החברה לא בחן באופן קפדני דיו את התאמתם למסע. רשלנותה העיקרית של החברה, כך קבע בית המשפט קמא, טמונה באי-עצירתה לתצפית טרם הכניסה לקטע המסוכן של הנהר. קביעה זו התבססה על חוות דעת של מומחים שהוגשו מטעם הצדדים. לעניין טענת החברה לפיה יש לראות בהשתתפות המנוח במסע מסוג זה כהסתכנות מרצון המשחררת אותה מאחריות, קבע בית המשפט כי דין טענה זו להידחות, ואף אין לייחס למנוח כל אשם תורם. בית המשפט קבע כי טופס הפטור מאחריות שחתם המנוח לפני יציאתו למסע הינו בגדר תניית פטור בחוזה אחיד שעניינה נזקי גוף אשר בטלה משיקולי תקנת הציבור. לבסוף, דן בית המשפט בטענות השונות בנוגע להוכחת הנזק והשית על החברה פיצויים והוצאות שהוציאו המשיבים בהליך דנן.

3.        לאחר מתן פסק דין זה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצועו בבית המשפט קמא. ביום 30.4.12 קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי משיקולים של מאזן הנוחות בין האינטרסים של הצדדים, הוא מורה על העברת מלוא סכום הפיצויים לבאי כוח המשיבים, כאשר מחצית מהסכום יועבר לידי המשיבים ומחצית יישאר בנאמנות בידי באי כוח המשיבים עד למתן פסק הדין בערעור שהוגש.

           על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור ולצידו את הבקשה שבפניי.

טענות המבקשים

4.        בבקשה שלפניי, טוענים המבקשים כי סיכויי קבלת הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. ראשית, לדידם, ישנו פער מהותי בין האופן בו הציגו המשיבים את מצבם הכלכלי בבית המשפט קמא - מצב כלכלי קשה והסתמכות משמעותית על תמיכת המנוח - אל מול תיאור מצבם בתשובתם לבקשת עיכוב ביצוע פסק הדין בבית המשפט קמא - מצב כלכלי איתן ומבוסס. בהסתמך על עדויות המשיבים, סבורים המבקשים כי יש חשש ממשי שהמשיבים לא יוכלו להשיב את הסכום אם יתקבל הערעור. מנגד, מדגישים המבקשים את יציבותה הכלכלית של המבקשת 4, היא חברת הביטוח שלא סביר שתתקשה לשלם את הסכום באם אכן יידחה ערעור המבקשים על ידי בית משפט זה. לעניין סיכויי הערעור טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא שגה כשמצא שהתנהגות החברה עולה כדי התרשלות, החל משלב ההרשמה ובחירת המשתתפים וכלה באי העצירה לפני הכניסה לקניון. כמו כן סבורים המבקשים כי יש לבטל את קביעת בית המשפט קמא לגבי הסתכנות מרצון מצד המנוח ומידת האשם התורם שיש לייחס לו. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי בעניין החתימה על תניית הפטור יש לראות במנוח צד מקופח בחוזה אחיד. לבסוף, מתנגדים המשיבים גם לקביעת בית המשפט לעניין הנזק והם סבורים כי הפסדי ההשתכרות של המנוח ונזקיו היו נמוכים הרבה יותר מאלו שנפסקו על ידי בית המשפט קמא. בשל המקובץ, סבורים המבקשים כי יש לעכב באופן מלא את ביצוע פסק הדין של בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור.

דיון והכרעה

5.        לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה. נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות). על המבקש עיכוב ביצועו של פסק דין להראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את קבלת הבקשה, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא יעוכב הביצוע, הינו בלתי הפיך (ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פס' 6 להחלטה (לא פורסמה, 11.11.04)).

6.        לעניין מאזן הנוחות, נקודת המוצא היא כי יש לאפשר לזוכה על פי פסק הדין ליהנות מזכייתו. כשמדובר על עיכוב ביצוע של חיוב כספי, הרי שככלל הנטייה היא שלא לעכבו, והחריג העיקרי לכך הוא חוסר יכולתו של המבקש להיפרע מן הזוכה במקרה של קבלת הערעור (ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג(1) 187, 189 (1999)). במקרה דנן, לא הציגו המבקשים כל מידע אודות מצבם הכלכלי של המשיבים והסתמכו בעיקר על עדויות המשיבים לפיהם המנוח היווה משענת כלכלית משמעותית עבורם. בכך אין כדי לבסס את הטענה בדבר החשש הממשי לכך שהעברת סכום הפיצויים כעת תהיה בלתי הפיכה באם הערעור יתקבל. בעניין זה כבר נקבע כי טענה מסוג זה יש לגבות בתצהיר מפורט, המתאר את הנסיבות המיוחדות המצדיקות חריגה מן הכלל, שהוא, כאמור, אי עיכוב ביצוע של חיוב כספי (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל, פס' 4 להחלטה (לא פורסמה, 26.7.06); ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח נ' גונן, פס' 3 להחלטה (לא פורסמה, 5.6.02)). אולם, המבקשים לא צירפו לבקשתם תצהיר המגבה את טענותיהם בעניין זה. משלא הצביעו המבקשים על חשש מבוסס לחוסר יכולת להשיב את הכספים ככל שיתקבל הערעור שהגישו, נוטה מאזן הנוחות לטובת המשיבים.

7.        יתר על כן, בהחלטתו בבקשת עיכוב הביצוע בית המשפט קמא אף קיבל חלקית את הבקשה והורה, כאמור, להשאיר מחצית מסכום הפיצויים בידי באי כוח המשיבים. דומה שבהחלטה זו שקל בית המשפט את האינטרסים המנוגדים של הצדדים וקבע מנגנון המביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים. לא מצאתי מקום לסטות מהחלטה מאוזנת זו של בית המשפט קמא.

8.        משהגעתי למסקנה זו לא ראיתי צורך להידרש לסיכויי הערעור, רק אעיר כי מרבית הערעור מופנה כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, ומשכך על פניו גם שיקול זה אינו מטה את הכף לטובת המבקשים.

           הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אפוא, נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, י"א בסיון תשע"ב (11.6.12).